החקיקה בישראל כיום אינה מתירה למי שאינו עו"ד להחזיק במשרד עו"ד או להיות שותף באחד, בדומה לחקיקה אצל רו"ח האוסרת לעסוק בראיית חשבון בשותפות עם מי שאינו כזה. יחד עם זאת, ישנן מדינות שהתירו בחוק את פתיחת שוק עורכי הדין במדינתם לבעלי מקצועות אחרים שיכולים להחזיק במשרדי עו"ד או להיות שותפים במשרדי עו"ד.
אחת מאותן מדינות הינה בריטניה, אשר העבירה את "חוק השירותים המשפטיים" בשנת 2012, חוק שחשף לעולם את כלי ה- 'מבנה עסקי אלטרנטיבי' (ABS-'Alternative Business Structure') באמצעותו יכולים בעלי מקצוע שאינם עורכי-דין להיות בעלים של משרד עו"ד. לא היה ספק שחוק זה יהיה בעל השפעה דרמטית על שוק עריכת הדין בבריטניה, ואף מעבר לכך.
ברם, שנתיים לאחר מכן, השפעה לא צפויה - מגיעה דווקא מגורם לא צפוי. כאשר "חוק השירותים המשפטיים" עבר בשנת 2012, הציפייה הייתה שגורמים גדולים בשוק הקמעונאי ישקיעו ויחדרו לשוק עריכת הדין.
אולם, ההשקעות הבולטות ביותר בשוק עריכת הדין מאז מעבר החוק מגיעה מצדם של משרדי רואי חשבון גדולים בבריטניה: לפחות שלושה מתוך ארבעת משרדי רואי החשבון הגדולים בבריטניה (המכונים בעולם גם ה- Big Four) ייסדו מבנה עסקי אלטרנטיבי (ABS) או שקלו את הקמתו.
משרד רו"ח PWC היה הראשון שרישיון ה- ABS שלו אושר בינואר 2014 ואחריו משרד רו"ח KPMG שקיבל רישיון באוקטובר. משרד רו"ח EY הגיש בקשה לרישיון, ואילו משרד רו"ח Deloitte החליט כנגד הקמת ABS, כל זאת על פי דיווחי המגזין 'The Law Society Gazette' הבריטי.
עם ובלי "רפורמת" ה- ABS, משרדי רואי החשבון הגדולים הרחיבו את ההשפעה שלהם על שוק עריכת הדין, חלקם בצורה משמעותית.
משרד רו"ח EY העסיק שותפים ממשרדי עו"ד מהגדולים והידועים בעולם, לרבות שותפים ממשרד Freshfields, ממשרד BLP וממשרד Addleshaw Goddard – הנחשבים כולם כמשרדי עו"ד מהבולטים בבריטניה.
משרד רו"ח KPMG שכר שותף ממשרד עוה"ד DLA Piper, זאת עוד לפני שאושר לו רישיון ה- ABS, ולמחלקה המשפטית של משרד רו"ח Deloitte מונה ראש תחום חדש שתפקידו לחקור את עניין ה- ABS.
בשנים האחרונות החלו לקוחות 'למרוד' כנגד התעריפים הגבוהים של משרדי עורכי הדין ונגד חיובם בתעריפים השמורים לשותפים בכירים - עבור עבודה שבוצעה בפועל על ידי עו"ד זוטרים.
באופן טבעי, משרדי רו"ח הגדולים (Deloitte, E&Y, KPMG ו- PWC) בנו חטיבות משפטיות על מנת לספק שירותים משפטיים ולהתמודד עם תחרות זו.
ה- Big Four נוקטים בגישה עסקית ממוקדת: במקום להקים משרדי עו"ד המספקים קשת רחבה של שירותים, הם מתרכזים בתחומי משפט שישלימו את השירותים הקיימים במשרדיהם. הם שואפים לבנות פרקטיקות נרחבות בשווקים מתפתחים, בהם לא קיימת נוכחות של משרדי עורכי הדין הבינלאומיים.
אגב, יש לציין תמריץ נוסף המאפשר את המגמה הזו – והכוונה לרווחיות העולה של משרדי רו"ח, בוודאי בהשוואה למשרדי עו"ד.
למשרדי רו"ח הייתה מעורבות בשוק עריכת הדין בבריטניה במשך למעלה מעשור, אך שערוריית 'Enron' בשנת 2001 שהסתכמה בנפילת משרד רו"ח 'ארתור אנדרסון' ('Arthur Anderson') הביאה לשחיקת השקעותיהם של משרדי רו"ח הגדולים הנותרים בשוק עו"ד, וממילא, בזמנו משרדי עו"ד היו רווחיים בהרבה בהשוואה ל- Big Four, והם לא הצטיירו כאטרקטיביים במיוחד על מנת שעו"ד יחברו אליהם.
אך המצב השתנה. ואם בעבר משרדי עו"ד הסתכלו על ה- Big Four ממגדל השן, הרי שבשנים האחרונות הרווחיות של ה- Big Four גואה, ועל פי שיטת החישוב המקובלת, הרווח השנתי של שותף במשרדי ה- Big four בבריטניה עומד על סך של כ- 750,000 ליש"ט (סך של כ- 4.5 מיליון ש"ח).
רווח זה אמנם רחוק מממוצע הרווחיות השנתי של משרדי עו"ד הגדולים בבריטניה העומד על סך של 1.3 מיליון ליש"ט (סך של כ- 8 מיליון ש"ח), אך בהחלט מציב את ה- Big Four בקו ישר עם הקצה העליון של משרדי עו"ד הבינוניים בבריטניה.
לפיכך, משרדי רו"ח יכולים תיאורטיות כיום 'לצוד' שותפים ממשרדי עו"ד הבינוניים בבריטניה בקלות יחסית, משרדים בהם הרווח השנתי לשותף עומד על ממוצע של 400,000 ליש"ט (סך של כ- 2.4 מיליון ש"ח).
לפי המגזין 'The Lawyer', אותו סקטור של משרדי עו"ד הבינוניים בבריטניה צריך לחשוש מהשפעות חדירת משרדי רו"ח לשוק עריכת הדין פעם נוספת, ולו רק בשל העובדה שמשרדי עו"ד מהגדולים בבריטניה, כדוגמת Clifford Chance, Allen & Overy, Freshfields ואחרים, מפנים ל- Big Four לקוחות - ולכן לא סביר שמשרדי רו"ח ירצו להתחרות בהם.
המטרה האמיתית של ה- ,Big Four מבחינת תחרות - הם משרדי עורכי הדין הבינוניים.
יש גורם נוסף במגמה הזו, שהינו בעל השלכות פוליטיות משמעותיות בבריטניה- הפוטנציאל ללקוחותיהם של משרדי רו"ח גדולים ליהנות מהפריווילגיה המשפטית שייתכן ונלוות לסטאטוס של ה- ABS.
לעו"ד עומדת הזכות לסרב לרשויות המס בבריטניה במתן מסמכים מסוימים, זכות זו אינה עומדת לרו"ח.
בהתאם לדו"ח שפורסם במגזין "The Financial Times", משרדי רו"ח יכולים לנכס לעצמם זכות זו, אם עו"ד מעורב במתן חוות הדעת. נקודה זו לא תתקבל באהדה בבריטניה, היות ומדובר בעניין בעל רגישות ציבורית גבוהה בשל ניסיונותיהם של תאגידי ענק בצמצום חשבונות המס, ועל כן אין זה ברור כיצד העניין יפעל בדיוק.
לעת עתה, עורכי דין במחוזותינו לא מצפים לפתיחת שוק עו"ד. אין זה מן הנמנע שברגע שמשרדי רו"ח גדולים וזרים שסיימו לבנות את זרועותיהם המשפטיות בבריטניה יצטרכו עורכי דין בישראל, סביר להניח שהם יעדיפו להתקשר עם "אחד משלהם" ולא עם משרד עו"ד מקומי.
משרדי רו"ח בישראל כוללים את ה- Big Four כמו גם משרדי רו"ח קטנים יותר, כגון BDO''; 'Grant Thornton'; 'Baker Tilly'. חרף האמור, בבחינת שוק עריכת הדין הישראלי, ובכלל זה תעריפי שכר טרחה והצפיפות הגבוהה של עו"ד בשוק, יש להניח שכעת חדירת משרדי רו"ח לשוק עו"ד בישראל אינה סבירה.
היה ובכל זאת הדבר יתרחש, זה יעשה באמצעות שותפויות כלכליות מובהקות. הקורבנות הגדולים יהיו משרדי עו"ד הבינוניים, שגם כך מרגישים "על בשרם" את הירידה בתעריפי שכר הטרחה בשוק עריכת הדין הרווי. כנראה שהם אינם צריכים לחשוש עדיין.
עם זאת, גם לפני עשור מעטים חזו את התחייה מחדש של השקעות משרדי רו"ח בשוק עריכת הדין המתקיימת כיום ביתר שאת מעבר לים.
הכותב, רו"ח צחי סרוסי, הינו ראש מחלקת Robus CPA, מחלקת הייעוץ הראשונה בישראל למשרדי רו"ח.
